על המחלוקת בין ר' חנינא ולבין ר' יוחנן (מנחות צד, ע"ב) לגבי צורת לחם הפנים (תיבה פרוצה או ספינה רוקדת) כותב החזון איש (מנחות סימן מב ע"פ) "ונראה דמעיקר מצות לחה"פ יכול לעשות בכל תמונה שירצה ואין פלוגתתן אלא במה שנהגו". לשיטתו של החזון איש אין חיוב לעשות את לחם הפנים בצורה כלשהיא, וניתן מעיקר הדין לעשותו בכל צורה שרוצים, (כנראה בתנאי "שיהו לו פנים" -מנחות צו ע"א). כ"כ, לשיטתו התיבה פרוצה של ר' חנינא והספינה רוקדת של ר' יוחנן לא היו אלא צורות שנהגו לעשותן.
לצורת הלחם קיימת נפקא מינה חשובה גם למבנה של השולחן וחלקיו - הקערות, הקנים, הסניפים וכו'. א"כ לשיטתו של החזו"א לעיל, נראה שמעיקר הדין, גם לא היה חיוב לעשות את חלקים אלו של השלחן בצורה כלשהיא אלא בצורה שהתאימה לצורת הלחם. מפשט הפסוק "ועשית קערתיו וכפתיו וקשותיו ומנקיתיו אשר יסך בהן זהב טהור תעשה אתם" (שמות כה, כט) נראה שהקריטריון היחיד לעשיית חלקים אלו - שיהיו מזהב טהור ותו לא.
ייתכן שמעיקר הדין הדברים כך, אלא שהמשנה וגמרא טרחו רבות לתאר את הצורה הגולמית של הלחם, אופן קיפולו (מנחות צו ע"א) ואף את האופציות לצורתו הסופית (מנחות צד ע"ב). בוודאי יש לכך סיבה. אפילו אם נניח שצורות התיבה והספינה היו "מנהגים" בלבד, הם נחשבו חשובים מספיק, שהגמרא הזכירה דווקא אותם.
כך או כך, מן הראוי לעיין בהבדלים בין התיבה לספינה אם כי להבין את משמעות ה"מנהג" ולמה נהגו לעשותו כפי שעשו.
מהגמרא מתשמע כי קיים הבדל גדול ותהומי בין שיטת התיבה לשיטת הספינה, אך למרבה ההפתעה הדברים אינם כך. השוני העיקרי בין התיבה לספינה (לאחר מחקר עמוק ורחב שערכנו) הוא שלתיבה יש בסיס ישר ולספינה יש בסיס קעור, כזה -
ה"מנהגים" האלו בצורות הם לא רק עניין של גיאומטריה ויופי, יש להם משמעות הרבה יותר עמוקה.
עיון פשוט מראה שצורת הספינה דומה לאות "כ" וצורת התיבה דומה לזוג אותיות "ך", כזה -
בספרי הסוד האות "כ" מסמל כלי וכתר מלכות.
האות "כ" הראשונה בתורה היא (בראשית א,ד) וירא אלקיםאת האור כי טוב", כלומר 'מכיל הוא טוב' מכיוון שהאות "כ" מסמלת כלי והכלה, כגון כף היד, כוס וכו'. ממדרש אותיות דרבי עקיבא (אות כ', עמוד קי) "כ"ף, מפני מה דומה לכוס ופניו כלפי למ"ד? מפני שכוס וכסא אחד הוא וכל כסא מלכות אינו מתוקן אלא למלכים {האות ל' הגבוהה כמלך} לישב עליהם".
תפקיד לחם הפנים והשולחן היה כלי קיבול לברכת השפע של הקב"ה וסמל של מלכות. לא פלא שנהגו לייצור את הלחם בצורת האות "כ".
במשנה (מנחות צו ע"א) כתוב "בן זומא אומר .... לחם פנים שיהו לו פנים". רבים מחז"ל (הרמב"ם למשל) מפרשים את בן זומא - שיהיו הרבה צדדים ללחם (זה נושא של מאמר אחר - כמה צדדים ומה סמליות מספר הצדדים). אך ניתן גם לפרש את בן זומא - שיהיה {דומה ל}פנים (פרצוף של אדם). והרי גם שיטת התיבה ויותר הספינה דומות לפה מחייך.
מי שרוצה להבין יותר את בן זומא, יעיין במשנה אחרת שלו (אבות ד, א) "איזהו עשיר השמח בחלקו, שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". לחם הפנים והשולחן מסמלים עושר ושפע, ומי הוא העשיר - השמח בחלקו. הבעת שמחה בפנים זו פה מחייך.
לראייה מביא בן זומא פסוק מתהילים (קכח, ב) "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". אל תקרא כפיך אלא כ-פיך (לשיטת ר' יוחנן/ספינה) שיגיעת צורת ה"כ" בפה שלך, כלומר כשאתה מחייך, אזי אתה שמח בחלקך ואתה עשיר. לשיטת ר' חנינא/תיבה - אל תקרא כפיך (ידיך) אלא כפיך (שתי האותיות "כ" שלך), כלומר זוג אותיות "ך" (כ"ף סופית). מה בין האות "כ" לאות "ך"? כשאדם מקבל שפע עליון הוא דומה לאות "כ" סגור. כדי להוריד את השפע הלאה הוא פותח את הכלי ונותן לשפע לרדת כמו האות "ך" הפתוח כלפי מטה (פרדס רימונים, שער האותיות פרק יד) כפי שנאמר "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (תהילים קמה, טז). במבנה הספירות האות "כ" מרמזת לספירת המלכות הנקבית, והמבין יבין.
כך שבסמליות העמוקה של צורת הלחם, גם אין מרחק תהומי בין ר' חנינא לר' יוחנן ושיטותיהם דומות.
גם ר' חנינא (בר חמא) וגם ר' יוחנן (בר נפחא) לא היו זרים לעושר כספי. ר' חנינא התעשר ממסחר בדבש ומרווחיו בנה ישיבה. הוא חי עד גיל מופלג של 95 שנה. ר' יוחנן ירש הון בנדל"ן מאבותיו אך מכר הכל ללמוד תורה. נהג לומר "האם לא משתלם למכור את נכסי העולם הזה שנברא בשישה ימים כדי לזכות לתורה שניתנה בארבעים יום?" (שיר השירים רבה ח,ז). חי עד גיל מופלג של 100 שנה. שניהם הבינו מהו העושר האמיתי שמסמל לחם הפנים, שכל מי שעלה לרגל וראה אותו, הבין מיד מצורתו מה הוא מסמל "איזהו עשיר השמח בחלקו", ואת זה ניסו להעביר הלאה בגמרא (מנחות צד, ע"ב).
