קרנות לחם הפנים

משנה במס' מנחות צו, ע"א כתוב -

"לחם הפנים ארכן עשרה טפחים ורחבן חמשה טפחים וקרנותיו שבע אצבעות ..... רבי מאיר אומר השלחן ארכו שנים עשר ורחבו ששה לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה נותן ארכו כנגד רחבו של שולחן כופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן"

רש"י (שם) על שתי הלחם כותב -

"וקרנותיה: שהיה מדביק בצק לכל זוית כעין קרניים ואורך הקרן  ארבע אצבעות"

ובהמשך (שם) - 

"שיהא לו פנים: דפנות. [לישנא אחרינא]: שיהא לו פנים: זויות והן הן הקרנות"

לפי שיטתו של רש"י לגבי שתי הלחם, הקרנות היו חתיכות בצק שהודבקו בכל "זוית". מהיא כוונת רש"י לזוית? שתי הלחם היה בצורת מלבן פשוט, 7 טפ' על 4 טפ', אזי נראה שהכוונה ל"זוית" היא ל4 הפינות של המלבן, כלומר זוית = פינה.

אם כוונת רש"י "כעין קרניים" היא לקרנות כמו אלו של מזבח העולה (ומזבח הזהב), אזי "קרן" היא בצורת קוביה מרובעת בעלת צלעות באורך שווה (ולפי הגמרא, זבחים נד ע"ב, גם חלולה מלמעלה). אם כן, לגבי שתי הלחם הקרנות היו בצורה דומה, דהיינו בצורת קוביה 4X4X4 אצבעות. 

לפי רש"י (שמות כז, ב) הקרנות היו חלק אינטגרלי מגוף המזבח. אולי רש"י סבר שלאפות לחם בצורה כזו שהקרנות יהיו חלק אינטגרלי של הלחם וגם חלולות כמו קרנות המזבח היא משימה קשה מדי. אולי בגלל זה כתב "שהיה מדביק בצק לכל זוית כעין קרניים". כלומר שהכוונה היתה לרמוז לצורת קרנות המזבח, אך לא בדיוק כה רב.

בהמשך (מנחות צו ע"א) לגבי לחם הפנים רש"י אינו נכנס לעומק בהסבר הקרנות כפי שעשה בשתי הלחם, והמסקנה היא שמה שפירש לגבי קרנות שתי הלחם תופס גם ללחם הפנים, כלומר שהקרנות היו חתיכות בצק דבוקות בפינות לחם הפנים, אלא באורך שבע אצבעות (ולא ארבע כמו בשתי הלחם).

מפירושו של רש"י עולה כי כוונתו היא לחתיכות בצק מודבקות בפינות לחם הפנים הפונות כלפי מעלה כפי אלו שבמזבח ובשתי הלחם.

שאלה על פירוש רש"י לקרנות הלחם: בשתי הלחם לא היתה הגבלת גובה ללחם. ניתן להדביק קרנות ע"ג בסיס בצק מלבני באורך 7 טפ' וברוחב  4 טפ' שעשוי ממחמצת. הבסיס תופח, (אי אפשר לדעת כמה בדיוק), וכנראה גם הקרנות העשויות מאותו בצק כנראה גם תופחות. בשתי הלחם אין בעיה שהקרנות פונות כלפי מעלה כמו אלו של המזבח. אבל בלחם הפנים כן יש הגבלת גובה. אם הכוונה של רש"י להדביק קרנות באורך 7 אצבעות בפינות הדפנות של הלחם (שהם כבר טפחיים בגובה לפי ר' מאיר) שפונות כלפי מעלה כמו במזבח, אז גובה כל לחם יהיה טפחיים (8 אצבעות) לדופן ועוד 7 אצבעות, דהיינו 8 + 7 = 15 אצבעות גובה לכל לחם. אם נעמיד ששה לחמים כאלה אחד על גבי השני אז בוודאי שזה עובר את הגבלת הגובה לסדרת הלחמים של 12 טפ' לפי ר' מאיר. כמו כן להדביק קרנות כאלה שפונות כלפי מעלה ועל זה להניח לחם נוסף כך שהקרנות תומכות בלחם מעליו, לא נראה סביר כי הקרנות יישברו.

בגלל שאלה זו ומפירוש הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין, ה,ט)  -

"כל חלה מהן מרובעת שנאמר "לחם פנים" (שמות כה,ל) שיהיו לו פנים רבים.  אורך כל חלה מהן עשרה טפחים, ורוחבה חמישה טפחים,  ורומה שבע אצבעות. והשולחן אורכו שנים עשר טפח, ורוחבו שישה טפחים.  נותן  אורך החלה על רוחב השולחן. נמצאת החלה יוצאת שני טפחים מכאן, ושני טפחים מכאן וכופל את היוצא מכאן ומכאן, וכו'" 

שלכאורה המונח "כופל" כוונתו לקיפול של 180 מעלות, הגיעו חלק מהמפרשים למסקנה שקרנות לחם הפנים אינן פונות כלפי מעלה כמו קרנות המזבח, אלא הצידה/פנימה, לכיוון הדופן שממולו - 

כפי שמשתמע מהגמרא (מנחות צו ע"א) "קרנות לגוויה כייף להו ולחם עלייהו נח ליה"

קיימות כמה בעיות עם השיטה הזאת.

1. הקרנות אמורות לפנות כלפי מעלה כמו במזבח, וכמו בשתי הלחם, וכאן הן פונות הצידה/פנימה ולא למעלה

2. לשון הרמב"ם נלקח כמעט מילה במילה מהמשנה במנחות צו ע"א, שמה כתוב "כופל". האותיות "ק" ו"כ"     מתחלפות, ראה המימרא של ר' יוחנן דף צו ע"ב, ושוב בדף פז ע"ב, פעם כתוב כופל ופעם קופל ולכן "כופל" אנו מתייחס בהכרח לזוית של 180 מעלות.

3. בדף צו ע"ב כתוב "דאמר רבי יהושע בן לוי נס גדול נעשה בלחם הפנים סילוקו כסידורו" כלומר לחם הפנים    בזמן סילוקו מהשולחן לאחר שבוע היה בדיוק כפי שהיה ביום שבת (יום אחרי אפייתו) כשהניחו אותו על השולחן. כלומר גם צורת הלחם היתה צריכה להיות זהה לצורתו מלפני שבוע בהניחו על השולחן. לחם הוא אינו חומר סטטי. בגלל איבוד הנוזלים המתמשך בלחם לאחר אפייתו הוא משנה צורה. כלומר לאחר שבוע הוא ייראה כך -

דהיינו הקרנות מתעקמות כלפי מטה. וכן הוכח במכון באפיית הלחם. יתר חלקי הלחם אינם מתעקמות כי יש להם תמיכות מהסניפין (בצדדים) והקנים (מעל ומתחת) אך אין שום אלמנט בשולחן שיתמוך בקרנות הפונות פנימה וללא תמיכה הקרנות יתעקמו. אפשר להגיד שזה נס, אך לא סומכים על הנס. אם היינו סומכים על הנס לגבי לחם הפנים, אזי למה יש לנו חצאי קנים חלולים התומכים בלחם מתחת שלא יישבר מכובד הלחם שמעליו ומאפשרים זרימת אוויר כדי שלא יתעפש, או סניפין לתמוך בלחם מהצד שלא יתעקם וכו'?

אם כן, שיטה זאת של הקרנות הפונות פנימה לא נראית סבירה, גם מהיבט הפירוש וגם מהיבט המציאות הפיזית האפייתית. וצ"ע על הגמרא (מנחות צו, ע"א)  "קרנות לגוויה כייף להו"

יש פירושים אחרים על הקרנות.

יש הסוברים כגון  רבי אברהם בכ"ר אביגדור  שהדפנות שמקופלים (מכופלים) טפחיים מכאן וטפחיים מכאן אלה הן הקרנות, אך פירוש זו אינו נראה לי כי כתוב במפורש במשנה קרנותיו שבע אצבעות, והרי טפחיים הם 8 אצבעות ולא 7.

יש הסוברים כגון הכסף משנה, מלשונו של הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין, ה,ט) שאינו מתייחס כלל ללשון קרנות, אלא משתמש בלשון "רומה" שהכוונה של שבע אצבעות היא עובי הלחם. שוב פירוש זה לא נראה לי כי ידוע שעובי הלחם הוא "טפח" (פסחים בבלי לז, א) וכן גם בירושלמי (פסחים ירושלמי ב,ד), ושבע אצבעות היא יותר מטפח, וזה גם לא מסתדר במציאות הפיזית האפייתית שבלתי ניתן עם כמות זו של סולת להגיע לעובי של 7 אצבעות. קשה בכלל להגיע לעובי טפח, 7 אצבעות זה כבר דמיוני.

הרלב"ג בביאור המילות, שמות כה, כותב - 

"וענין קרנותיה הוא, לפי הנראה לי, כי לא  היתה החלה בעלת ארבע צלעות בשלמות, אבל היתה בעלת שמונה צלעות, ארבע צלעות  לצד הזויות באלכסון, והם אשר קראום קרנות, ואורך כל קרן מהם היה שבע  אצבעות."

כלומר -

שיטה זאת הינה יותר סבירה מבחינת יציבות הלחם, אך סותרת את פירושו של רש"י שהקרנות היו מודבקות על הלחם. כאן הן חתוכות מתוך הלחם. וכ"כ הן לא דומות כלל לאלו שבמזבח או בשתי הלחם.

רציתי להציע פתרון שמן השמים אנהירו לי, ליישב את כל הבעיות והסתירות הנזכרות לעיל.

כמדומני שהרלב"ג היה הכי קרוב בפירושו למציאות, אלא שבמקום לחתוך את הדפנות באלכסון כפי שפירש, ניתן לחתוך את הדפנות בצורת קרנות ממש, דומות לאלו שבמזבח, כך -

זה מתיישב עם הרמב"ם - רומה של הלחם היא 7 אצבעות, שגובה הלחם (רומה היא גובה, לא עובי) היא 8 אצבעות (טפחיים = 8 אצבעות), פחות אצבע אחת לחלק החסר בין הקרנות = 8-1 = 7 אצבעות שהיא גובה הלחם עצמו ללא הקרנות ועם הקרנות אנו מגיעים - ל"כופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן" כמו במשנה. כנראה שהקרנות לפי הרמב"ם אינן מעכבות ולכן לא הזכיר אותן למרות שהן מופיעות במפורש במשנה וצ"ע על כך. אורך (לא גובה) כל קרן הוא 7 אצבעות כמו המשנה (מנחות צו ע"א) וכמו רש"י (שם). הדבר מתיישב גם אם הגבלת הגובה על השולחן, גם עם המציאות האפייתית ויציבות הלחם.

כמו כן, קרנות לצורת הספינה ניתנות לעשות בצורה דומה, כך - 

רש"י כנראה היה מסופק אם ניתן במציאות לייצור לחם בצורה כזו מלכתחילה, אז הוא כתב שמדביקים את הקרנות ללחם והן "כעין קרניים".

במכון יצרנו תבניות שאופות את הלחם, גם צורת התיבה וגם הספינה, כך שהקרנות הן חלק אינטגרלי מהלחם כפי שהיו גם במזבח ולא מודבקות לאחר מכן. נראה לנו שהדבר רק מועיל ולא גורע וקולע יותר לרעיון הקרנות בכלל, שיהיו דומות לאלו שבמזבח.

לעשות אותן גם חלולות עוד לא ניסינו ונלענ"ד שהדבר ניתן מבחינה הנדסית ואפייתית אך סבירא לי שזה יפגע בחוזק הלחם ויציבותו.

מכל הנאמר לעיל, כך לענ"ד נראו הקרנות של לחם הפנים.

לגבי מקום הקנים בתצורה זו, איך הקנים היו יושבים על הלחם אם באמצע, בין הקרנות יש "שקע"? היכן יישב הקנה האמצעי?

חשוב לזכור שתפקיד הקנים היה לתמוך בלחם מעליהם ושהקנים היו נתמכים ע"י הסניפין ולא ע"י הלחם שמתחתם. לכן אין כל בעיה אם יש מרווח בין הקרנות עם "שקע" שכזה, שהרי הקנה האמצעי היה נתמך מהסניפין בדיוק באותו גובה כמו שני הקנים לצידיו.